ניצה ושאול הם אחים להורים אמידים מאוד. כשההורים נפטרו התגלע בין האחים קונפליקט על חלוקת הירושה והם הגיעו לגישור. מניסיוני, סכסוכים כספיים בתוך המשפחה – ירושות, חברות משפחתיות וכו' – הם הקונפליקטים המורכבים ביותר. בסכסוכי גירושין, שטעונים רגשית באותה מידה, די ברור מה הכיוון: פרידה, אבל מה הכיוון בסכסוכים כספיים בין אחים: פרידה, שימור הקשר, שיקום הקשר…? ואם שיקום/שימור אז האם תוך עקיפה של המטענים העמוקים או ירידה אל מקור הכאב…?
ניצה היתה הראשונה לתאר את הדברים מנקודת מבטה. היא תיארה במילים מדודות את מערכת היחסים בינה לבין ההורים וכשהחלה לתאר את מערכת היחסים המורכבת בין האחים, לא יכול היה שאול לכבוש את רגשותיו והוא סינן כלפי ניצה "כבר מגיל 5 אבא אהב אותך יותר… ". 'פאק' חשבתי לעצמי 'חתיכת מוקש יש לנו כאן…'
אחרי 25 שנה בתחום, אני יכול לומר בוודאות שבני אדם די דומים ללזניות. במובן המטאפורי של המאכל כמובן. אנחנו עשויים שכבות שלא תמיד נמצאות בהלימה אחת עם השנייה ו/או שחלקן אפויות יותר וחלקן פחות… תיאורית 'האדם כלזניה' מסבירה סתירות באישיות ( = שכבות שונות) וגם מסבירה איך לאנשים יש יכולות מעל הממוצע בתחום אחד ויכולות מתחת לממוצע בתחומים אחרים ( = אזוריים אפויים/אפויים פחות).
התיאוריה גם מסייעת בהבנה האופן בו רגשות באים לידי ביטוי. כשישבתי עם שאול בפגישה נפרדת, הוא ביטא כעס רב כלפי ניצה וכשנתתי מקום לכעס (זוכרים את עיקרון ה"קיים = לגיטימי"? חפשו אותו בבלוג, הוא שווה קריאה! ) והתחלנו לפרום את הדברים – להבין ביחד מה חשוב לו להשיג בסיטואציה – עלו רגשות נוספים. כמו קנאה, עצב, פגיעות וגם… אהבה. אמרתי, לזניה: שכבה של כעס ומתחתיה שכבות של קנאה, עצב, פגיעות ואהבה…
תפקידו של מגשר – ולעניין זה גם חבר טוב או בת זוג הם "מגשרים" – הוא לעזור לנו לרדת לעומק "הלזניה" – להבין את הדברים גם בשכבות התחתונות וגם באזורים הפחות אפויים…
כעס הוא לרוב הרגש הדומיננטי בקונפליקט – אם תרצו השכבה העליונה (עם הגבינה המותכת…) של הלזניה. כעס הוא רגש ממש מענין. ראשית, יש תאוריה (שדי חביבה עלי האמת) שטוענת שכעס אינו רגש אלא אמצעי שלא לחוות רגש… המיקוד שלו הוא (לכאורה) בחוץ ומאפשר לכועס שלא לבוא במגע עם רגשות כואבים יותר אצלו בפנים, כמו בושה, קנאה, עצב או פגיעות. שנית, הנוכחות של הכעס היא כל כך דומיננטית שהוא מאפיל על יתר הרגשות. כאן, תיאורית 'האדם כלזניה', משמשת לכם כ"כוכב צפון' במובן הזה שמכוונת אתכם לברר עם הלזניה שלכם את רגשות שנמצאים בשכבות התחתונות יותר ושההצפה שלהם הכרחית לברור אמיתי של הדברים. למה חשוב 'ברור אמיתי'? כי רק כאשר הדברים מדויקים לנו – אנחנו "סגורים" עליהם רגשית – אנחנו יכולים לצאת לפעולה. (אם התחלתם משהו בהתלהבות ולאט לאט לאט ירד לכם, זו הסיבה: לא הייתם "מדויקים" עם עצמכם…).
ניצה ושאול בחרו, כל אחד מהם בפגישות נפרדות שקיימתי איתם, שלא "לחפור" במערכת היחסים שלהם.
כשהכיוון הוגדר, הוסכם והיה ברור לשני הצדדים ישבנו בפגישה משותפת וגיבשנו עקרונות לחלוקה הוגנת של הרכוש ביניהם. מידי פעם, הדברים גלשו לפסים אישיים הו אז הזכרתי להם את הבקשה שלהם להתמקד ברכוש ולא במערכת היחסים. אחרי שהעקרונות הללו גובשו, "הפעלנו" אותם על הרכוש אותו ירשו, והגענו לפתרון מוסכם לחלוקתו.
מגשר אינו בונה גשר בין אנשים. הוא מסייע לצד לשקם את הגשר בינו לבין עצמו והגשר הזה, אם מוקם, הוא היסוד בדיאלוג בין הצדדים. אם זו ההגדרה למגשר אז, כמו שאמרתי קודם, חבר, בן/בת זוג, הורה וכו' – לכולנו היכולת להיות "מגשרים" עם הקרובים לנו.
ענווה היא מרכיב הכרחי בתיאוריית 'האדם כלזניה' – המגשר נדרש לענווה. שאול וניצה בחרו להניח לרבדים העמוקים של הלזניה ולא להתמודד עם החלקים הלא אפויים שלה, וחובתי היתה ללכת עם מה שנכון להם ולא עם התפישה שלי של מה נכון עבורם. במילים אחרות, יש שכבות בלזניה שצריכות זמן רב יותר, אם בכלל, כדי להשתחרר ולא ניתן להאיץ את הקצב הזה באופן מלאכותי.
אני יודע, כל הדיבורים האלה על לזניה פתחו לכם את התיאבון… שניה! לפני שאתם הולכים לאכול משהו, אם יש לכם שאלות – אתם.ן מוזמנים לשאול.
בתאבון!