במאמר מהו הליך גישור אבחנו בין הליך הגישור להליכים פטרנליסטיים כגון הליך משפטי, בוררות והליך הפישור. באותו מאמר ציינתי כי אין הליך “נכון” לפתרון קונפליקטים אלא הליך המתאים לקונפליקט נתון.
מטרת מאמר זה היא לסייע למי ששוקל להסתייע בהליך גישור לפתרון קונפליקט בו הוא מעורב לבחון האם הליך הגישור הוא אכן ההליך המתאים עבורו. לא אחת נדרשת עזרה של מגשר מקצועי בכדי להבין אם מקרה נתון אכן מתאים לגישור.
בשנים הרבות בהם אני עוסק בתחום הגישור, פנו אלי מאות אנשים מתוך רצון לבחון התאמת הקונפליקט שלהם להליך גישור. אנשים מפליגים בתיאור סיפור הקונפליקט – רצף האירועים שהביאו ליצירת הקונפליקט וההתרחשויות במהלכו. עד כמה שהדבר עשוי להפתיע, ל”סיפור” אין כל משמעות בבחינת התאמת המקרה לגישור, ברוב המקרים ה”סיפור” אינו רלוונטי כלל ואפילו מקשה על הצדדים לנתח את המצב באופן שיסייע להם לפתור את הבעיה. בספרי The Romance of Ego & Conflict: A Practical & Spiritual Guide For Improving Your Conflict & Negotiation Abilities By Dissolving Your Own Ego ניתחתי את הסיבות להיווצרות “הסיפור” ועל הגורמים שאנו הולכים לאיבוד בתוכו.
הבחינה האם הליך הגישור הינו ההליך המתאים ביותר מבחינתך להתמודדות עם קונפליקט נתון צריכה להיעשות בשני מישורים:
מישור ה”אני”: על בסיס הגדרת מטרותיו לצד בחינת האילוצים השונים צריך אדם לגזור את דרך הפעולה האופטימלית להשגת מטרות אלו. למשל, אם אחת ממטרותיו הינה יצירת תקדים משפטי אזי הליך גישור לא יוכל לתת מענה לאינטרס זה אלא רק הליך משפטי. אם יש הכרח בסיום הקונפליקט – בצורה זו או אחרת – מאחר ועליות אי הגעה לפתרון גבוהות מהעלויות של פתרון כפוי אזי ההליך המתאים עשוי להיות הליך גישור – בוררות. ברור שבמקומות בהם קיימת חשיבות לשימור מערכת היחסים עם הצד השני – בין אם מדובר בקונפליקט פנים ארגוני, עם שותף או עם בן זוג לעניין הסכם ממון למשל – הרי שהליך הגישור הוא ההליך המתאים ביותר. רצונות ואילוצים העשויים להצביע על כך שהליך גישור הוא אכן ההליך המתאים ביותר מבחינתכם לפתרון הקונפליקט הנתון היא: רצון בשימור מערכת היחסים עם הצד השני, גורמים היוצרים תלות ביניכם לבין הצד השני (את המושג תלות ניתחתי במאמר מהו קונפליקט), העדר אופק משפטי ועוד. אם אינכם בטוחים שאתם מגדירים נכונה את נקודת המבט שלכם תוכלו להיעזר בנו בייעוץ לקראת קונפליקט.
מישור “הצד השני”: אחד מכשלי הקונפליקט הוא שאנחנו בטוחים שאנו מבינים את נקודת המבט של הצד השני. אנחנו, וגם זה אגב לא בטוח, מבחינים את נקודת המבט המבוטאת של הצד השני, לאו דווקא את רצונו האותנטי. מוזר ככל שהדבר נשמע, צדדים לקונפליקט לרוב אינם יודעים להגדיר נכונה את נקודת המבט שלהם עצמם לא כל שכן להבין את נקודת המבט של הצד השני. לאור זאת, ניסיון לנתח את נקודת המבט של הצד השני באופן עצמאי היא לרוב שגויה מיסודה. הדבר היחידי הרלוונטי בהקשר לצד השני בקונפליקט היא מידת הנוכחות שלו לקיים הליך גישור. זוהי למעשה השאלה הראשונה שאני שואל צדדים הפונים אלי לקיום הליך גישור. הליך גישור הינו הליך וולונטרי – הליך רצוני המחייב את הסכמת ונכונות הצדדים לקיימו. ניתן לחייב אנשים להגיע להליך גישור – דבר הקורה היות בגישורי המהו”ת – אך לא ניתן לחייב אדם שאינו מעוניין בכך לעבור את התהליך של שינוי נקודת מבטו במסגרת הליך גישור. לא אחת, בגלל הבלבול בין הליך גישור להליך פישור – ראה המאמר מהו הליך גישור בו עשיתי האבחנה בין שני ההליכים הכל-כך שונים אלו – סבורים אנשים כי כניסה להליך גישור פירושה התפשרות. לכן, סירוב להשתתף בהליך גישור עלול לנוסע מחוסר הבנה של הליך הגישור ולא מסיבות אותנטיות. אחד השירותים שמציעה שני גישור הוא פנייה לצדדים לקונפליקט בכדי להסביר על מהות ההליך ולהביאם, אם הדבר תואם את מטרתם, להליך גישור.
לסיכום:
הגדירו את נקודת המבט שלכם במדויק ועל בסיס הגדרה זו בדקו מהו ההליך שיענה באופן אופטימלי על הדברים שאתם רוצים להשיג והדברים שאתם צריכים להביא בחשבון. זכרו, אתם יוזמים הליך גישור על מנת להשיג את מטרותיכם בקונפליקט נתון, לאו דווקא (ולרוב לא) על מנת להיטיב עם הצד השני. אינכם צריכים לאהוב את הצד השני כיד לקיים הליך גישור עימו אלא פשוט לרצות להשיג מטרות מסוימות ולהתחשב באילוצים נתונים.
מה עמדת הצד השני – האם הצד השני נכון לקיים הליך או לא? אם לא, האם מעורבות מגשר מקצועי עשויה לפורר את אי ההבנות?