התקשר אלי חבר לפני כמה ימים "אנחנו חייבים להיפגש!" "אוקי," עניתי "מתי?" חצי שעה אח"כ הוא כבר ישב מולי. "זוכר שסיפרתי לך שלפני איזה חודש נכנס מנהל חדש ליחידת המכירות של חטיבת התוכנה?" הנהנתי. "אני לא מבין את האיש הזה! הוא מתעקש להוציא ללקוחות מפרטי הצעה מורכבים וארוכים ואז אנחנו בחטיבת השירותים, שאמורים להטמיע את מערכות התוכנה אצל הלקוחות, צריכים לפרפר בסבך ההצעות… אני אומר לך, כל בוגרי ה-8200 האלה חושבים שהשמש זורחת להם מה… פשוט לא מבין אותו…".
החבר נאנח ושנינו שתקנו כמה שניות.
– "חזרת מספר פעמים על כך שאתה לא מבין".
– החבר הנהן.
– "למה חשוב לך להבין?".
– "מה ז"א? אם אני לא אבין, איך אוכל להתממשק אתו (ויש לנו וואחד ממשק…)? ואיך אוכל להניע את האנשים שלי לעבוד בשיתוף פעולה עם האנשים שלו…?".
– חייכתי. "שיתוף פעולה לא דורש הבנה".
– החבר הרים אלי את הראש וכיווץ את הגבות. הוא בחור מבריק, ראיתי איך הגלגלים אצלו בראש מסתובבים מהר מכרגיל…
לאורך השנים שאני עוסק בקונפליקטים, זיהיתי מחסום עיקרי ביכולת של אנשים לנהל בהצלחה קונפליקטים, ואין זה משנה אם זה היה קונפליקט מקצועי – בעולם העבודה או קונפליקט אישי – מול בן.ת הזוג או הילדים. המחסום הזה הוא הצורך להבין.
מה הסיכוי שבשיאו של קונפליקט – כאשר עולים בכם רגשות של כעס, אכזבה, תסכול, חוסר אונים או כל רגש קשה אחר – תצליחו להבין את הצד השני? כאילו, מצד אחד המוח שלכם אומר לכם "שיווהו, איזה מטומטם הצד השני!" ומצד שני אתם מצפים להבין אותו…? חליק, יש יותר סיכוי שתשמעו פולניה אומרת "אוי, אני מאושרת!" מאשר שזה יקרה…
כמו ששאלתי את החבר שלי – תבחנו רגע, למה חשוב לכם להבין את הצד השני? אז ברוב המקרים, ותיכף אתייחס למיעוטם, אין בהבנה שום צורך ענייני, "אני רוצה להבין" הוא צורך של האגו – שמתכסה כדרכו בצידוקים כדי להסתיר למה הוא כדרכו מחבל לנו. כשאנחנו פועלים ממקום של אגו, לעולם נמצא לעצמנו את ההסברים ההגיוניים ללמה אנחנו פועלים בדרך שאנחנו פועלים. היכולת שלנו לגבש דפוס פעולה חדש, כזה שפועל ממקום מדויק יותר מאשר אגו, מתחיל בזיהוי באון ליין של כל אותם צידוקים שהאגו נותן שמתבררים אח"כ כקשקוש אחד גדול.
"להבין" וגם "להסכים" הם צרכים שמאפיינים את ה-"אני" בשונה מ"לקבל" בו ה"אני" לא מעורב. וכאן המפתח: אם אני יכול לקבל את עמדתו של הצד השני כי היא אינה סותרת את נקודת המבט שלי, אז מה הבעיה עם זה שלא אבין את עמדתו? בדיוק, אין בעיה!
כמות האנרגיה שתחסכו אם תתרגלו "קבלה" על פני "הבנה" היא אדירה.
כמו שאמרתי לחבר, שיתוף פעולה אינה דורש הבנה. להיפך, הצורך להבין הוא מחסום שתוקע אנשים בקונפליקטים ומונע שיתוף פעולה. "אז מה אתה אומר בעצם, שאני לא צריך להבין" ובכן, התשובה היא כן ולא. אמרתי קודם שבמיעוטם של מקרים יש צורך ענייני בהבנה. אלה מקרים בהם הבנה היא אמצעי להשיג דבר מה אחר. למשל, בכך שאבין מה עבר לצד השני בראש, אקבל שקט נפשי שהדבר לא יחזור על עצמו. לפעמים, אפשר יהיה לייצר פתרון אחר שייתן למבקש שקט נפשי ולפעמים "הבנה" תהיה האמצעי היחידי שיענה על הצורך.
ביתר המקרים, ומניסיוני הם הרוב המכריע של המקרים, אין באמת צורך ענייני להבין. למשל, מה זה חשוב מי התחיל בריב בין הילדים אם אפשר ייצר פתרון שמעתה ואילך הדברים יהיו רגועים? מה זה משנה אם אתם מבינים (או, סביר יותר להניח, לא מבינים) את הצורך של הצד השני ב"סדר" אם "הסדר" שלו משתלב עם הצורך שלכם ב"גמישות"?…
– "אילו מהדברים שחשובים לך," שאלתי את החבר "לא מקבלים מענה בכך שהמנהל המקביל מוציא הצעות אוור מפורטות ללקוחות?"
– "זה מסרבל את הדברים" ענה החבר.
– "אוקי, כלומר אתה מדבר על 'פשטות'"?
– החבר הנהן.
– "ובמידה ויימצא פתרון שעונה על הצורך הזה, זה בסדר מבחינתך שמנהל המקביל ימשיך לשלוח את ההצעות המפורטות?"
– החבר שתק שנייה, הנהן ואמר "אתה יודע.. עשוי להיות בזה אפילו יתרון… גם בהקשר שהלקוחות יבינו יותר טוב מראש מה הם קונים וגם בהקשר של היכולת לעשות אפ-סייליים…"
– "מצוין, אז כל מה שאתה צריך לעשות זה. 1. לא להתרגש מזה שהזיזו לך את הגבינה ו-2. לדבר עם המנהל המקביל ולגבש פתרון שנותן לצוות שלך את הפשטות לצד ההצעות המפורטות שהצוות שלו מגיש".
– החבר חייך. "מעולה! הסיבוב הבא עלי!"
– "מה?" אמרתי בתמיהה "אני לא מבין, לא כל השתייה הערב עליך…?"
ידע הוא דבר מה מעשי. אם הרעיון בפוסט הזה דיבר עליכם ולא יישמתם אותו, אז.. לא באמת הבנתם אותו. אז יאללה! בפעם הבאה שעולה בכך הצורך להבין – מול בן.ת הזוג, הילדים, לקוחות, עובדים, מקבילים וכו' – זכרו ש-"להבין" הוא מסך עשן ושאם תחבקו את הצורך "להבין" תישארו בלי כלום – גם בלי הבנה וגם בלי פתרון לקונפליקט.