לפני כמה שבועות, בתום סדנה שקיימתי בארגון מסוים, ניגש אלי אחד המנהלים ושיתף בתסכול איך מנהל אחר מצליח, פעם אחר פעם, לגנוב קרדיט, לצאת "הבסדר" ולהתקדם על חשבון המנהלים האחרים. "הבעיה," שיתף המנהל "שהוא עושה את זה בכזה תחכום כמו איזה ארכי פושע שלא משאיר עקבות, אז לך תוכיח…".
שתקתי כמה שניות ועניתי לו בטון מדוכדך "כן, לצערי הפשע משתלם…".
בואו, אל תראו מופתעים… מרווח התמרון של "פושע" יהיה לעולם רחב יותר מאשר של אדם ישר. למשל, אדם שמוכר את המכונית שלו ו"ישכח" לספר על פגמים במכונית ימכור את המכונית שלו מהר יותר וכנראה שגם במחיר גבוה יותר ממוכר אחר שיהיה גלוי עם הקונה.
במילה "פושע" אני מתכוון לפשיעה במובן הרחב ביותר של המילה – מילה הכוללת בחובה את כל התנהגות שהפושע עצמו לא היה רוצה שיעשו לו – בין אם זה שיגנבו ממנו, ישקרו או יעשו לו מניפולציות למיניהן, ילכלכו עליו וכו'. כן, כמו המשפט המפורסם ההוא של חז"ל או הציווי הקטגורי של קאנט.
"רגע!" תאמרו בצדק "מה עם המשטרה, הרשות להגבלים עסקיים או כל גוף ציבורי – רגולטורי שאמור להגן על הטובים מפני הרעים?" אכן זה תפקידם והם עושים אותו, מי יותר מי פחות, בדרך הטובה ביותר האפשרית רק ש… בהיעדר "אח גדול" (לא זה מהטלוויזיה אלא זה שמתקיים בסין) לעולם יהיו תחומים אפורים בהם יכולים הפושעים לחגוג מתחת לרדאר. דוגמא? שוק הסלולאר לפני עידן כחלון.
הפילוסוף הבריטי ג'ון סטיוארט מיל מנהל בספרו 'התועלתיות' דיון בשאלה מה עדיף להיות, חזיר מאושר או אפלטון סובל. מיל, אשר גודל באופן ספרטני עד כדי מניעת קשר עם בני גילו, לא יכול מן הסתם אלא להגיע למסקנה שעדיף להיות אפלטון סובל. למעשה, רק בעצם העלאת השאלה, מוכיח השואל שהוא אינו חזיר מאושר כי הרי אושרו של החזיר נובע מכך שאינו מודע בכלל לקיומן של שאלות מעין אלה. וזו בדיוק הנקודה, אפלטון סובל לא בחר להיות כזה ומרגע שהבין שהוא כזה לא נותר לו אלא להסביר למה מצבו עדיף על מצבו של החזיר המאושר. בינינו, שירים יד מי שלא מייחל, ולו מידי פעם, להיות קצת יותר חזיר מאושר וקצת פחות מבין, מכיל, מתחשב, מרוסן…
"החזיר", בהקשר הזה הוא "הפושע" שנעדר נקיפות מצפון כאשר הוא נוהג באופן לא מוסרי, לא מבין לעומק את ההשלכות של ההתנהגות הלא הוגנת שלו או סתם מרשה לעצמו להתנהג כמו שמוק כי הוא יודע ש"דרך רשעים צלחה".
בפרק י"ב בספר ירמיהו שואל הנביא את אלוהים "מדוע דרך רשעים צלחה". וכמו משה רבנו, יונה הנביא ואיוב ששאלו לפניו, אלוהים לא ממש מנפק תשובה לשאלה. לא יודע מה אתכם, אבל התשובה שנותנים חלק מהפרשנים, שאת שכרו יקבל הצדיק בעולם הבא, אליו לא יגיע "הפושע", לא מצליחה להניח את דעתי. כולנו, ואני מתכוון לאפלטונים שבינינו שהרי החזירים בכלל לא נוכחים בשיח הזה, כמהים לכוח עליון שיעשה סדר, שיתפוס את החזירים השמנמנים וישליכם, לא בעולם הבא, אלא עכשיו! אל הסיר הרותח.
אז זהו, שסיר רותח כזה, כפי שאנחנו רואים סביבנו, יש (אם בכלל) רק בעולם הבא. אז בעולם הזה, הפשע משתלם.
מבאס, ממש מבאס.
רק שהבעיה היא הרבה מעבר לבאסה. יש פה פרדוקס. אם משתלם להיות פושע אז למה שלא נהייה כולנו פושעים – נשקר, נגנוב, נבזה איש את רעהו ועוד מכל טוב? ברור שחברה פושעת כזו תקרוס לאנרכיה וסופה שתתפרק. כלומר, המוטיבציה האישית לפשוע תוביל להריסתה של החברה (אליה משתייך הפושע) כך שבעצם פשיעתו, הפושע מזיק (גם) לעצמו. הבעיה היא שהאפלטונים יבינו את הפרדוקס, וירסנו את עצמם מלהתחזר ואילו חזירים, שלא מודעים בכלל לקיומו של הפרדוקס, ימשיכו לפשוע.
הנושא הזה הציף אותי לאור התנהלות חמאס בכל מה שקשור לחטופים. רק חזירים עלובים מסוגלים לסחור ולעשות מניפולציות מבחילות כאלה בחיי נשים וילדים, אז מה, "מותר" להם? הרי לא מתקבל על הדעת שהפשעים שלהם "משתלמים"…?
אם בכל יום אחר, הטיעונים בהם אני מתנחם כאפלטון סובל – כי זה הציווי הקטגורי, כי אובדן המוסריות שלי משמעו לכרות את הענף שעליו אני יושב או כי אני "נעלה" על "החזירים" –מצליחים לסכור את תחושת המרירות שאני מרגיש, אירועי ה-7 לאוקטובר פרקו את הסכר הזה לגמרי. אני מרגיש כחזיר שנישא על גלי זעם ורצון לנקמה ודוחק הצידה שאלות של מוסר, הוגנות ואנושיות.
אל תטעו, לא חזיר מאושר הנני, אלא חזיר מיוסר.