לפני כמה שנים הגיעו אלי "פליטי גישור" – שלושה אחים שנמלטו מגישור לא מוצלח. שלושת האחים – שתי נשים וגבר – הם ילדים למשפחה אמידה מאוד. האב נפטר כבר לפני כמה שנים והאם, אשר בשנים האחרונות סובלת מדמנציה, טופלה בעיקר על ידי האחות הקטנה. יום אחד, מקבלת האחות הגדולה טלפון מהבנק עם בקשה לאישור העברת סכום כסף גדול מחשבון האם לחשבונה של הבת הקטנה. האחות הגדולה ואחיה מבררים ומגלים כי במהלך השנים האחרונות אחותם הקטנה "יישרה" את חשבון האם (באותו האופן שאדם בדיאטה לא ממש אוכל מהעוגה אלא רק "מישר" אותה….).
אתם ודאי יכולים לשער את גודל השבר.
משהניסיון לסגור את העניין בתוך המשפחה לא צלח, הוגשה תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה וזה הציע לצדדים לקיים הליך של גישור ולאחר שהסכימו, היפנה אותם לשופט בדימוס, איש רב ניסיון בסכסוכי משפחה.
"אני יושבת מול האיש המכובד הזה," מספרת לי האחות הגדולה "והוא נואם בלהט עד כמה הוא מאמין בקשר טוב בין אחים ועד כמה, לתפישתו, הליך גישור הוא הליך שמטרתו קרוב לבבות… הסכין שאחותי נעצה בגבי עדיין נוטפת דם, והוא מדבר איתי על קירוב לבבות…? השעה שהצלחתי לשבת בגישור היתה אחת השעות הארוכות והקשות בחיי ואז פשוט קמתי והלכתי…"
גישור אינו מילה נרדפת לפיוס! ואם חשבתם ככה, כנראה שלקיתם ב"גשרת" שהיא מחלה שמאפיינת אנשים שלקו בזחיחות גישורית. גישור הוא הליך בו כל אחד מהצדדים בוחר את ההתנהלות הנכונה עבורה/ה. לרוב, בגלל שמתנהלים יחסי תלות בין הצדדים (אחרת לא היה נותר ביניהם הקונפליקט מלכתחילה), מגיעים הצדדים למסקנה שמה שנכון להם, משקולים אנוכיים לחלוטין, הוא לנהל מו"מ עם הצד השני על גיבוש פתרון. באחוז קטן משמעותית של המקרים, ועדיין הדבר קורה, מגיעים צדדים למסקנה שנכון להם להיאבק בצד השני (או אז מופסק הליך הגישור והצדדים פונים/חוזרים לביהמ"ש).
גישור הוא הליך ששם משקל מועט על התוצאה ומכוון לכך שהצדדים יעבור תהליך שיאפשר להם לחשוב בבהירות מה הם רוצים להשיג ואיך הכי נכון להם להשיג את זה.
העובדה שברוב המקרים צדדים מנהלים ביניהם מו"מ, ולרוב גם מייצרים פתרונות מגניבים, אינה מכוון שהמגשר מכוון לשם אלא דווקא מכוון שאינו מכוון לשם. דווקא הניתוק מהתוצאה הוא שנותן לצדדים את החירות לחשוב בעצמם מה נכון להם וכאמור, ברוב המקרים, הם עושים את ה-1+1 שלהם ומגיעים למסקנה בעצמם.
מהבחינה הזו יש דמיון בין הסטייט אוף מיינד הגישורי לזה של איש מכירות. גישור, כמו מכירות, הוא הליך שמיועד לייצר שורות תחתונות אבל, אם המגשר/איש המכירות ירדפו אחרי "הסגירה", היא "תברח" מהם… מגשר טוב, בדיוק כמו איש מכירות מעולה, מתנהל בסוג של הונאה עצמית בכך שמתנתק מהתוצאה ושם את התהליך שהצדדים צריכים לעבור (בשירות התוצאה) במרכז. כלומר, גם אנשי מכירות עלולים ללקות ב"גשרת" – לכוון לתוצאה ובכך לפספס את הלקוח ומכאן את המכירה…
אברהם מסלאו אמר ש"כשהכלי היחידי שיש לך הוא פטיש, כל הבעיות שלך נראות כמו מסמרים." אבל כל אדם הוא מיוחד וייחודי: יש אנשים שהם מסמרים רגילים, ויש שהם מסמרים מעוקמים, ויש כאלה בלי ראש ויש ברגים כאלה וברגים אחרים… בקיצור, אין פתרון אחד שמתאים לכולם ולכן, על המגשר (או איש המכירות, או המנהל או ההורה… בקיצור כולנו…) להיות פטיש ופלייר ומברג וכל דבר אחר שהצדדים שמולו צריכים.
הפתרון שהגענו אליו בין האחים היה הפתרון שהתאים להם: חלוקה של הרכוש ביניהם, הסכמה לגבי אופן הטיפול באם ומינימום מגע בין שני האחים לאחותם. פתרון גישורי? כן! כי זה הפתרון שהצדדים גיבשו בעצמם וזה מהות הליך הגישור.
זהו, עכשיו אתם מחוסנים מפני גשרת!