כשלמדתי נהיגה, אמר לי המורה שלי, יעקב סרברניק ז"ל, לשנות את זווית המראה הפנימית כדי שכשאסתכל במראה אצטרך למתוח את הצוואר. "חשוב מאוד שתסתכל במראה וחשוב לא פחות שהטסטר יראה שאתה מסתכל במראה…" אמר יעקב בקולו הרגוע.
גם בזכות ההערה הזו שלו, עברתי את הטסט הראשון.
אם אנחנו רוצים להשיג דבר מה שתלוי במישהו אחר, הגיוני שנדאג "להזיז את המראה" – לגרום לו לראות את מה שחשוב לו לראות לא? בתיאוריה – לגמרי, בשטח… פחות. בואו, כולנו די תקועים על עצמנו ומכאן מפספסים מדי פעם/הרבה/כל הזמן את האחר. אבל, כמאמר הפתגם המפורסם "העולם מורכב בעיקר… מאנשים אחרים…" כלומר, יש מסביבנו עוד מלא אנשים שמשפיעים ומושפעים מההתנהלות שלנו ולפספס אותם זה אעפס, קצת לפספס את עצמנו.
איך לפספס את עצמנו? פשוט, להשגת רוב המטרות שלנו, אנחנו זקוקים לשיתוף הפעולה של מישהו. מכאן, שבנתיב השגת המטרות האנוכיות שלנו, נכון לנו "להזיז את המראה" – לפעול באופן שעונה על הצורך של מישהו כדי לענות על הצורך שלנו.
היכולת "להזיז את המראה" לא רק שמעלה את הסיכוי שנשיג את המטרות שלנו אלא גם שנשיג אותם בפחות מאמץ. תחשבו לשנייה על איש מכירות שמנסה למכור באמצעות שכנוע הצד השני עד כמה המוצר שלו נפלא לעומת איש מכירות ש"מזיז את המראה" וגורם ללקוח לספר מה הוא צריך. ההבדל בכמות הסגירות של איש המכירות השני ביחס לראשון ובכמות האנרגיה שהוא צריך להשקיע בכל סגירה הוא אדיר. וב"איש מכירות" אני מתכוון לכל אחד ואחת מאיתנו מכוון שכולנו, לרוב מבלי להצהיר על כך או אפילו לשים לב לכך, עוסקים במכירות כל הזמן. אני ניסיתי למכור את כישורי הנהיגה שלי לטסטר או למכור לילדים שלי את הרעיון של עזרה במטלות הבית או לשכן ממול לגזום את העץ שמישיר עלים לחצר שלי.
ליכולת לראות את האחר יש גם ערך מוסף מבחינת עולמנו הפנימי. כאשר אנחנו תקועים על עצמנו, על סיפוק הצרכים שלנו בהתעלמות מיחסי הגומלין שיש לנו עם הסביבה, המרחב הפנימי שלנו מצטמצם. היכולת לראות את הדברים גם מנקודות המבט של האנשים שסובבים אותנו, ולו על מנת להשיג את המטרות שלנו, מרחיב ומרווח את עולמנו הפנימי.
מי מכם שמרגיש לא בנוח אם הזווית התכליתית-אנוכית שאני מציע, דהיינו לראות את הדברים גם מנקודת המבט של האחר על מנת לשפר את מצבנו, יכול כמובן להוסיף לעיקרון "להזיז את המראה" גם רכיבים מוסריים-חברתיים-אלטרואיסטיים.
הסיבה שאני מציע זווית תכליתית-אנוכית היא מכוון שבמצבי קונפליקט, היכולת שלנו לפעול לטובת האחר מתאפסת ולכן מודל שמבוסס על טובתי (וכמובן שלא רק שאינו מרע את מצבו של האחר אלא אף משפר אותו) הוא מודל יציב יותר ממודל המניח שיקולים מוסריים-חברתיים-אלטרואיסטיים אשר כאמור אינם נגישים לנו כאשר "נסגר לנו התריס". הגישה האנוכית הזו מאפשרת לצדדים לקונפליקט, תוך זמן קצר, לשנות כיוון מיריבים למשתפי פעולה למציאת פתרון וגם מאפשרת לכל אחד מאיתנו, בקונפליקטים היומיומיים שלנו "להזיז את המראה" ולפתור בעיות באופן מהיר ואלגנטי.