לפני שנים, פנו אלי שני אחים שהם גם מנכ"לים משותפים ובעלים של חברה אותה ירשו מאביהם, עם בקשה שאסייע בידם להגיע להסדר לפירוק החברה. התחלנו הליך גישור ומהר מאוד הרגשתי ש"משהו פה לא בסדר" – שפיהם וליבם של האחים לא שווה…
ישבתי עם כל אחד מהם בנפרד ו – שור אינף – כל אחד מהם הודה כי אן לו באמת רצון לפרק את החברה… "נו יופי," תשאלו "אז מה העניין?" מסתבר, שכל אחד מהאחים היה נשוי לאישה ששנאה את רעותה. במשך שנים, הרעל בין הנשים חלחל ופעפע עד שבצר להם הגיעו האחים למסקנה כי אי אפשר אלא לפרק את החברה.
לאחר ששיתפתי אותם במה שעלה במהלך הפגישות הנפרדות, הבינו האחים שעליהם לגבש פתרון לאור המצב הקיים. הנחות היסוד, שהם הניחו, היו:
- הם לא רוצים לפרק את החברה.
- הנשים שלהם לעולם לא תסתדרנה ביניהן.
- איש מהם לא יתגרש.
תחת שלוש ההנחות הללו, לא ניתן לפתור את הקונפליקט בין האחים אלא רק לנהל אותו.
מקרה האחים לעיל הוא דוגמא לכך שלא כל קונפליקט ניתן ליישוב. אבל יותר מכך, יש קונפליקטים ההכרחיים להתקיימות תקינה של ארגון או חברה.
למשל, הקונפליקט שניטש עד לא מזמן לגבי חיסוני הקורונה. מצד אחד דרישת המתחסנים לחייב אנשים להתחסן כדי לא לסכן את הכלל ומצד שני טענת המסרבים להתחסן כי להם ורק להם זכות על גופם. לא רק שלא ניתן לפתור את הקונפליקט הזה, אסור לפתור אותו! אסור מכוון שעצם קיומו מבטיח איזון בין יציבותה של החברה מצד אחד וחירויות הפרט מהצד השני. פתרון הקונפליקט הזה בדרך של כפיית חיסונים היא מבוא לפאשיזם ופתרונו בדרך של "איש כטוב בעיניו יעשה" עלולה להוביל לאנרכיה.
האופק בקונפליקט על סוגיית החיסונים הוא אופק של ניהול ולא של יישוב וניסיון ליישבו, בדיוק כמו במקרה האחים, תגרום נזק שלא לומר נועדה לכישלון…
גם בארגונים קיימים קונפליקטים מובנים – כאלה שלא ניתן ליישב אלא רק לנהל – שעצם קיומם הכרחי להצלחתה של החברה. למשל, הקונפליקט שבין פיתוח למכירות: הראשונים רוצים זמן רב לפתח מגוון של פיצ'רים כדי לשחרר את המוצר המתוחכם ביותר. השניים לעומת זאת רוצים את המוצר אתמול, מתוחכם (אולי) אבל בטח במחיר אטרקטיבי שלאו דווקא יכסה את עלות פיתוח הפיצ'רים… גם כאן, כמו במקרה החיסונים, ניהול הקונפליקט הוא מפתח לחדשות מצד אחד ותזרים מאידך. בארגונים בהם יוצאים הקונפליקטים המובנים הללו משליטה, אחראית לכך לרוב הנהלת החברה כשאינה משכילה להבין ו/או לנהל את הקונפליקט כך שהגרעין המובנה שבו יישאר קטן, מנוהל ומכאן מקדם את מטרות החברה.
בכל מקרה ביו יש התנגשות של אינטרסים, ערכים ו/או סמלים, לא ניתן ליישב את הקונפליקט אלא ניתן רק לנהלו. הסיבה שאין במדינת ישראל חוקה היא מכוון שלא ניתן ליישב את ההתנגשות המהותית שבין 'דת' ל-'מדינה', זו גם הסיבה שנושא הר הבית נשאר נפיץ בדיוק כמו שהיה לפני 20 שנה ואלא אם ייבנה מנגנון יעיל לניהולו, הוא יהיה נפיץ גם בעוד 20 שנה…
אם נחזור אל שני האחים, הפתרון שגובש הכיר בקיימו של הקונפליקט המובנה ביניהם וחתר לא ליישובו אלא לצמצום גודלו למינימום האפשרי: הדירקטוריון הורחב, סמכויות הוגדרו בצורה ברורה יותר, גובש מנגנון לפתרון קונפליקטים בין האחים ושולב יועץ ארגוני מתוך הבנה כי נדרשת עבודה תהליכית לפריקת לחצים שלא יכולים אלא להיווצר.
כאשר באים להתמודד עם קונפליקט, חשוב לזהות את הקונפליקטים המובנים אותם לא ניתן/לא נכון לפתור לעומת קונפליקטים הניתנים ליישוב מלא. במקרה האחים, גישה "רומנטית" השואפת להרמוניה ומכאן עיוורת להכרחיותם של קונפליקטים מסוימים, היתה מזיקה לשני האחים.
למיטב ידיעתי הם עדיין ממנכ"לים במשותף את החברה.