"די! אני לא יכול יותר עם האיש הזה!" אמר לי טל, סמנכ"ל השיווק בחברה הייטק מצליחה כשנכנסתי לחדרו. ניסיתי להסתיר את החיוך כשהמחשבה שעברה לי בראש היתה אם רק היה לי שקל על כל פעם ששמעתי משפט מהסוג הזה…
- "אתה לא מבין…" המשיך טל לקונן "קיבלתי עכשיו עוד מייל מגיא מהכספים עם השגות על תוכנית השיווק שהצגתי לפני יומיים בישיבת ההנהלה… מה, עוד יום של התנצחויות במיילים… זה מה שמחכה לי היום…?
- חייכתי חיוך מעודד… "אתה מכיר את המשפט It takes two to tango and two to tangle”"? (בעברית זה נשמע פחות מרשים: "צריך שניים לטנגו ושניים כדי להסתבך האחד בשני").
- "לא ממש מכיר…" ענה טל במבט עייף "אבל מהיכרותי איתך אתה מנסה לומר לי שיש לי אחריות בבלאגן…".
- הנדתי את ראשי קלות.
- טל הסתכל עלי במבט זועף "כאילו… באמש'ך איך אפשר שלא להסתבך עם מישהו שכל הזמן מחפש אותך… מה אני אמור לעשות, לספוג את השטויות שלו ולא לענות…?"
- חייכתי שוב "אספר לך סיפור עם מוסר השכל," אמרתי לטל, הוא נשען בכיסא שלו ולקח שלוק מים מהכוס שעמדה לידו על השולחן.
בעיירה אחת הגיע אחד התושבים לגיל מופלג. לאור המאורע המשמח, החליטו בעיתון המקומי לעשות עליו כתבה. שלחו כתב צעיר לראיין את הזקן ולאחר כמה שאלות רקע, שאל הכתב:
- "תגיד סבא, מה הסוד שלך, איך הגעת לכזה גיל מופלג…?
- הקשיש חייך וענה "לפני משהו כמו 90 שנה, גיליתי סוד… אני לא מתווכח עם אנשים…".
- "מה?" ענה לו הכתב "אתה רוצה לומר לי שכבר 90 שנה לא התווכחת עם אף אחד…? לא יכול להיות!"
- "אז לא…" ענה לו הקשיש בחיוך.
טל פרץ בצחוק גדול.
- "בוא ננסה משהו," אמרתי לטל "דמיין לשנייה שאני גיא ואני אומר לך: 'תקשיב טל, המספרים שהצגת בתוכנית השיווק לא מתחברים'."
- טל הסתכל עלי ובחיוך ענק ענה לי "אז לא…".
שנינו צחקנו.
- אחרי שנרגענו אמר טל "ואוו, אני פתאום קולט שיש לי בחירה האם, איך ומתי לענות לו…".
- "בדיוק!" אמרתי לטל "והדרך להבין האם, איך ומתי מתחילה בהגדרה מדויקת של המטרות שלך".
- טל שתק.
- שאלתי "מה המטרות שלך?"
- טל השתהה לשנייה ואז ענה "שהתוכנית תצליח… ולהראות לגיא מאיפה משתין הדג…" החלפנו מבטים ובלי שאמרתי כלום טל אמר "בסדר, בסדר… אני מבין ש'להראות לו' זו לא מטרה… המטרה היא…" טל כיווץ את מצחו "למצב את עצמי בארגון כווינר?".
- חייכתי חיוך של אבא גאה ואמרתי "בדיוק! ואיך בדיוק התנצחות עם גיא תמצב אותך ככזה…?"
- טל חייך בהקלה ואמר "היא לא… כנראה אפילו להיפך…".
- "קרא שוב את המייל של גיא, יש משהו במייל שלו שעשוי להשפיע על המטרות שלך?"
- טל קרא בזריזות את המייל וענה "לא! אבל… כן נכון שאכנס לערן המנכ"ל, שגיא כיתב על המייל, ואוודא שיש לי את הגיבוי שלו…"
- "נשמע לי כמו צעד של… ווינר!"
כמה ימים אח"כ שוחחנו בטלפון וטל סיפר שהוא מרגיש שירד ממנו סלע…
- "אני יכול לזהות מראש מצבים שבעבר היו שואבים אותי לדינמיקה של 'מי צודק'… אני בודק את המטרות שלי ואז פועל באופן מדויק במקום להיגרר לוויכוח כמו איזה ילד בכיתה ג'… אשכרה ה-'אז לא' שלך שינה לי לגמרי את זווית הראיה…".
- "אלוף!" אמרתי לו.
- "או… שלא…" ענה טל ושנינו צחקנו.