shani-med.com

אסף שני, גישור פנים ארגוני ועסקי, סדנאות ניהול קונפליקטים ומו"מ, ייעוץ למנהלים

שיא משפחתי בלא לריב

לפני כמה ימים, קיבלתי ווצאפ ממשתתף בסדנת מיומנויות גישור וניהול קונפליקטים שהעברתי לפני כחודשיים. "שמע," כתב לי, "אתה לא מאמין… מאז הסדנה שלך אני ואשתי לא רבנו אפילו פעם אחת! שברנו שיא משפחתי של לא לריב!". "מגניב!" עניתי לו. והאמת שמגניב ממש כי הקונפליקטים היומיומיים הללו עם בני המשפחה והאנשים בעבודה הורסים לנו וגוזלים מאיתנו כל כך הרבה אנרגיה…

לנהל קונפליקט – ממש, אבל ממש, לא בהכרח אומר לא לריב! לפעמים, במצבי קיצון ובאופן מטאפורי בלבד, הדרך הנכונה ביותר לפתור קונפליקט היא באמצעות "שתי סטירות". למשל, במצבים בהם אדם מאוים והדרך להגן על עצמו היא בהדיפת הצד השני. לאמץ גישה של "לא לריב" כדרך חיים לא מדויקת כמו הנגטיב שלה "לריב בכל הזדמנות".

מילת המפתח בניהול קונפליקטים היא דיוק. יש קונפליקטים שנכון להימנע מהם, אחרים נכון לנהל בגישת "שתי הסטירות" ואת רובם, אבל חד משמעית לא את כולם, אפשר לנסות ולגשר.

גישור – וכן, אדם יכול לגשר גם קונפליקט לו הוא צד ישיר – היא מתודולוגיה לניהול קונפליקטים המורכבת משני שלבים:

השלב הראשון: להבין מה מדויק לי – איך נכון לי להתנהג במצב הנתון – במילים אחרת לבנות את הגשר ביני לבין עצמי.

השלב השני: אם הגעתי למסקנה שהשגת המטרות שלי עוברת דרך דיאלוג עם הצד השני, לדבר אתו על-פי כללים מסוימים – במילים אחרות לבנות גשר ביני לבינו.

ברוב רובם של המצבים היומיומיים, ובוודאי עם בני המשפחה וממשקי העבודה שלנו, המסקנה בתום השלב הראשון היא שנכון לנו לנהל את הדברים במקום לתת להם לנהל אותנו. כלומר, מיומנויות גישור וניהול קונפליקטים הם לא מיומנויות ההתפשרות, הוויתור ואמנות ההליכה על ביצים אלא בדיוק הפוך – זו היכולת להיות אסרטיבי ומדויק, להבין מה נכון לי – ועל בסיס זה להתנהל בדרך החכמה (בשונה מהדרך הצודקת) כדי להשיג את מטרותיי.

יותר מזה, ללכת על ביצים, לרצות או לספוג מפרים לרוב את הכלל הראשון – הם אינם מדויקים לי – ולכן בהפוך על הפוך גישור מעודד אנשים לעמוד על מה שחשוב להם ולא "להוריד את הראש" לטובת ה-"בוא לא נריב". אם נחזור לווצאפ מתחילת הפוסט, דווקא הגישה ה-"גישורית" – אסרטיבית היא היא שגרמה לאותו משתתף בסדנה לא לריב.

מנהלת שליוויתי לאחרונה דיברה על כך שתרגול של השלב הראשון יוצרת "חדר המתנה" שמאפשר לה לבחור לאיזה "חדר" להיכנס. במילותיה, "הפסקתי לשעוט אל החדר הרגיל (ולגלות, פעם אחר פעם, שזה לא החדר הנכון לי…) מה שאפשר לי לנהל דיאלוג עם הצד השני שפשוט מעולם קודם לא יכולתי לנהל כי שעטתי לי אל "החדר" הרגיל…".

נשמע קל יותר מכפי שזה באמת? אז ללא ספק יש פה אתגר בליצור את "חדר ההמתנה" רק שעם קצת תרגול שוברים שיאי "אי מריבה"…

דילוג לתוכן