“פאק!" אמר ניקולאוס קופרניקוס בעודו משליך את משקפיו אל השולחן "אז החישובים והתצפיות שלי נכונים… כדור הארץ הוא באמת לא מרכז היקום…" הוא קם ויצא אל המרפסת לשאוף קצת אויר ולהסדיר את הנשימה. שני אנשי כמורה עברו ברחוב והנידו לו בראשם לשלום. קופרניקוס חייך חיוך מאולץ ומבלי לשים לב החליק בידו על הצלב שהיה תלוי לצווארו "האפיפיור לעולם לא יסלח לי…" חשב לעצמו "זה יחולל מהפכה… ואני… ואני גם אאבד את ראשי…".
ב-1543, אחרי מותו של קופרניקוס, פורסם ספרו "על תנועת גרמי השמים" אשר התחיל מהפכה אדירה במישור המדעי, החברתי והתפישתי. עד קופרניקוס, אימצה הכנסייה את תפישתו של אריסטו לפיה כדור הארץ הוא מרכז היקום. התפישה הזו התאימה לרעיון לפיו האדם הוא יציר בריאתו של האל ומכאן מרכזיותו, ייחודו, חשיבותו ועליונותו של האדם על-פני כל חי. מרגע שהכנסייה אימצה את התפישה הגאוצנטרית – לפיה כדור הארץ הוא מרכז הייקום – והפכה אותה לדוגמה כנסייתית, לא ניתן היה לבצע כל שינוי בתאוריה מבלי להיות מואשם בחילול השם. עוצמתה של הכנסייה "שיטחה" כל תצפית שהראתה שיש חוסר התאמה בין התפישה הזו לבין המציאות… מבחינת הכנסייה, אין דבר כזה שהיא טועה…
הפחד של הכנסייה מהתפישה החדשה שהביא קופרניקוס היה ברור: אם כדור הארץ אינו מרכז היקום אלא עוד "סתם" כוכב לכת אז אולי האדם הוא לא כל כך מרכזי…? ואז, שומו שמיים, מה זה אומר על הבורא שיצר את האדם בדמותו…? זו חתיכת מהפכה בתפישת האדם את עצמו, במעמדה של הכנסייה בסדר החברתי וכמובן בהשלכה של הגילוי הזה על המדע.
כמאה שנה אחרי, שיכללו ותיקפו יוהן קפלר וגלילאו גליליי את התפישה ההליוצנטרית – לפיה השמש היא מרכז המערכת וכדור הארץ חג סביבה – אבל מי שהניח את היסודות למהפכה הזו הוא קופרניקוס ולכן על שמו נטבע המושג "מהפכה קופרניקית" – רעיון חדש, מהפכני ברמה של מעבר לפרדיגמה חדשה.
"יופי דני ידעני, מגניב ממש… אבל איך זה קשור לקונפליקטים…?".
קונפליקטים נוצרים כאשר אנחנו לוקחים את הפעולות של הצד השני באופן אישי, הדברים שהוא אומר או עושה "נדבקים" אלינו ושניה אח"כ גם עולים רגשות של כעס, פגיעות, עלבון… זה קורה מכוון שאנחנו תופשים את עצמנו כמרכז עולמנו – תפישה גאוצנטרית – ומכאן שדברים שקורים בחלל סביבנו נתפשים כמכוונים כלפינו. אז זהו, שבלא מעט פעמים הצד השני בכלל לא התכוון להתייחס אלינו, זו הפרשנות שלנו, בגלל ההטיה הגאוצנטרית, שגורמת לנו לחשוב שהוא כן… ואז אנחנו לא יכולים אלא לקחת את הדברים באופן אישי ואז אנחנו נפגעים ואז נהייה קונפליקט ואז הוא עוד יותר אשם… דרמה של ממש על כלום.
בני אדם מחבקים את המודל הגיאוצנטרי קצת כמו שהכנסייה חיבקה אותו – הוא נותן לנו משמעות וערך שהרי אם אני לא מרכז עולמי אז מה אני…? וכמו הכנסייה, תנסו לשכנע אותנו במהלך קונפליקט שאנחנו (אולי) טועים… סיכוי סביר שמי שינסה יאבד את ראשו…
תצחקו כמה שאתם רוצים… תבחנו לרגע את ההתנהלות שלכם במהלך קונפליקט ותגלו שכל מה שכתבתי אכן קרה לכם…
הכי בכנות, אנחנו לא כל כך חשובים כמו שאנחנו חושבים! אנחנו מתעסקים בעצמנו הרבה יותר מכפי שאנשים אחרים מתעסקים בנו – מבחינתם אנחנו "עוד" כוכב בחייהם, כוכב משמעותי וחשוב אבל בוודאי לא הכוכב היחידי ובטח לא סביבו הם חגים…
איך מתרגמים את זה לפרקטיקה? מסגלים נקודת מבט של לווין! כשהצד השני עושה או אומר משהו ואתם מרגישים איך הכספית במד הלחץ מתחילה לעלות, זכרו שיש מצב שהדברים לא כוונו אליכם, דמיינו את עצמכם כלוויין שחג סביב המקרה. אנשים שניסו את התרגיל הפשוט הזה דיווחו שעצם היכולת לראות את עצמם כלוויין – לצאת מהדוגמה הגאוצנטרית אל עבר תפישה הליוצנטרית – גרמה באופן מיידי לירידה בעוררות הרגשית שלהם ואפשרה להם לנהל את הסיטואציה.
לא אמרח אתכם, לחולל מהפכה קופרניקית כזו באופן בו אתם תופשים את עצמכם בכלל ועל אחת כמה וכמה במהלך קונפליקטים, זו חתיכת משימה. הפרס על המאמץ שווה את זה! פחות קונפליקטים, פחות בלאגנים והרבה יותר שקט בפנים ובחוץ.
בסדרת הספרים שלו "שיחות עם אלוהים" שואל ניל דונלד וולש את אלוהים "מהו הייעוד שלי?" והתשובה שקיבל היתה "מהות חייך, היעוד שלך, אינם קשורים בך אלא באנשים הסובבים אותך, ייעודך הוא להיטיב עימם".
מוזמנים לשתף באמצעות: