יום חמישי היה שילוב קטלני של היום האחרון של חוה"מ עם חום מעיק וג'וניור ואני התלבטנו מה לעשות. "יש לי!" אמרתי לו בחיוך מנצח וג'וניור, שכבר מתורגל ביציאות ספונטניות, התארגן על מים וחטיפים כשל"פ ויצאנו.
"אתה מבין למה לקחנו את האופנוע?" אמרתי לג'וניור בעודנו עוקפים עוד פקק.
"די אבא…" ענה הילד "אתה אומר את כל 3 דקות מאז שיצאנו…"
התעלמתי מהרמיזה על החלקים הכפייתיים באישיותי בעודי עוקף באלגנטיות את תור המכוניות הארוך שהשתרך בכניסה לפארק הירקון (מבינים למה לקחתי את האופנוע?)
"די נו…" תגידו לי "לקחת את הילד לפארק הירקון…? כאילו, לא מצאת מקום יותר נוראי לבלות בו את חוה"מ…?" הי! זה לא שלקחתי את הילד "לבלות" במתחם ביג בגלילות וחוץ מזה, אתם בטח לא מכירים את "גן הסלעים" שנמצא בחלק המזרחי של הפארק כי לשם צעדנו במרץ!
בגן, שהוקם על ידי אדריכל הנוף גדעון שריג בשנות ה-80, יש סלעים עם מאפיינים גאולוגיים מעניינים, צמחיה ואפילו שחזור של פסיפס מבית הכנסת העתיק בבית אלפא.
גולת הכותרת של הגן, בטח ביום חם, היא סלע מרובע, מוקף בעצי זית, ממנו נובעים מים שנשפכים אל תעלה בסגנון דני קרוון. ג'וניור ואני מהרנו לחלוץ את הנעלים ומיהרנו לקפוץ אל התעלה שרוחבה כחצי מטר ועומקה כ-20 ס"מ.
מעטים מבקרים בחלק הזה של פארק ועוד פחות משכשכים במימי התעלה מה שמסביר למה קרקעית התעלה, שמצופה באבן ירושלמית מסותתת, הייתה חלקלקה ברמה כזו שכבר עמדתי לומר לג'וניור שאולי כדאי שנצא כי מישהו (טוב אני…) עוד עלול להחליק. סובבתי את הראש אחורה כדי לגלות שג'וניור הפך את החלקלקות של התעלה, שאני מסגרתי כחסרון, ליתרון מטורף…
כשאנחנו נתקלים בבעיה, וזה לא משנה אם זו בעיה שקשורה רק אלינו – כמו אתגר שקיבלנו לפתור – או בעיה שקשורה לאנשים אחרים (קונפליקט למשל) אנחנו מתוכנתים לנסות ולנטרל את הגורם הבעייתי. תשומת הלב שלנו מופנית אל "המסמר" – הדבר שנתפש בעינינו כבעיה – ומאותו הרגע ואילך כל האנרגיה שלנו מופנית לנסות ולתלוש את המסמר. העניין הוא, שפתרון בעיה יכול להיות גם, למשל, בהפיכת הבעיה לפתרון. רק שאם אנחנו ממהרים להתמקד בניסיון לנטרל את הבעיה, אנחנו מפספסים את האפשרות לבחון דרכים נוספות לפתור אותה.
במילים אחרות, כדי לפתור בעיות יומיומיות בצורה טובה יותר, אתם לא חייבים להיות יותר יצירתיים אלא פשוט יותר מודעים לכשלים שגורמים לכם להגדיר את הבעיה באופן שגוי. רוב הבעיות בחיינו לא נפתרות לא בגלל שאנחנו לא מספיק יצירתיים, אלא בגלל שאנחנו יותר מידי "אנושיים".
בתום מלחמת האזרחים בארה"ב, נאם אברהם לינקולן על הצורך להושיט יד לשלום למדינות הדרום. אחד המאזינים התקומם למשמע דבריו של הנשיא ואמר לו כי "אויבים צריכים להרוס!" לינקולן חייך וענה "האם אינני הורס את אויבי (גם) בכך שאני הופך אותו לחברי?"
לינקולן, בגדולתו, הבין את העיקרון הזה: פתרון בעיות יכול להיעשות גם בכך שנהפוך את הבעיה לפתרון, בדיוק כמו שעשה ג'וניור.
סובבתי את ראשי וג'וניור ישב כפוף בתעלה והחליק! הוא הפך את החלקלקות של התעלה מחיסרון, שקיים כל עוד אתה מנסה ללכת בתוכה, ליתרון ברגע שיושבים בתוכה. ממעבר מעמידה לישיבה, הבעיה הפכה לפתרון שאפשר לג'וניור להחליק בתעלה כמו במגלשת מים.
שנינו ראינו את אותו הדבר – תעלה מחליקה – רק שבעוד אני, באוטומט אנושי, ניסיתי לנטרל את הבעיה בכך שנצא ממנה ג'וניור, מינף את הבעיה לפתרון בכך שראה את התעלה החלקלקה כפוטנציאל למגלשה.
ג'וניור ואני גלשנו בתעלה שעה וחצי! (בסדר, בסדר, ג'וניור שעה וחצי ואני 10 דקות). היה כיף ממש!
בדרך הביתה, בעודנו עוקפים את הפקקים, אמרתי לג'וניור "אתה מבין למה לקחנו את האופנוע?"
אז, כשאתם לא מצליחים לפתור בעיה כלשהי בחייכם, תבדקו ותגלו (שכנראה) מיהרתם להתמקד "במסמר" במקום לבחון חלופות לעשות שימוש במסמר כדי לפתור את הבעיה. אולי, למשל, לתלות עליו תמונה?
(בתמונה: תעלה וג'וניור מרוצה)
#פתרון_בעיות #יצירתיות #קונפליקטים #הדרכות #ייעוץ #פתרון_בעיות_בארגונים