"לפני שאתה יוצא למסע נקמה, תחפור שני קברים" ~ קונפוציוס
אחד המאפיינים של פעולה מתוך אגו היא הצורך "להחזיר". לקוח/קולגה/מישהו שולח לנו מייל עם התייחסות למשהו שלא/כן עשינו ואנחנו ממהרים לענות בחזרה (ולהוסיף נמענים ב-CC…), אנחנו בדיון ואחד הנוכחים מתריס על משהו שבאחריותנו ואנחנו ממהרים להגיב – "דוחפים" אותנו ואנחנו ממהרים "לדחוף בחזרה".
הבעיה שפעולה מתוך ה-"להחזיר" כולאת אותנו "בלולאת עבר" שהרי אם אני מגיב לדבר מה שכבר נעשה – המייל שנשלח או הדבר שנאמר – והצד השני מגיה לתגובה שלי וכך הלאה הרי שאנחנו נכלאים בלולאה מכוונת עבר. בואו ניקח רגע כדי להבין את מלוא המשמעות של המשפט האחרון: אדם – ולא משנה מה תפקידו – עובד, מנהל או הורה – מי שאחראי על ניווט ספינת חייו שלא משכיל לנהל את הקונפליקטים שלו, מביט "אחורה" במקום לנווט את הספינה "קדימה"…? כן וזו בדיוק הסיבה שכל אדם חייב להיות בעל כישורי ניהול קונפליקטים שמשמעם יכולת ניהול אגו (שלו ושל יתר האנשים איתם הוא בא במגע) שמשמעו להיות מיומן בחשיבת I Win.
I Win היא האמצעי להתמודד עם האינסטינקט "להחזיר". I Win היא צורת חשיבה שמיועדת בדיוק למצבים בהם "דוחפים" אותנו וממש, אבל ממש, בא לנו לענות בחזרה. חשיבת ה-I Win מורכבת משתי שאלות עוקבות: 1. מה אני רוצה להשיג (או, האם מה שאני עומד לעשות/עשיתי מקדם אותי אל עבר מטרותיי) ו-2. (אם התשובה לשאלה הראשונה היא 'לא') איך עלי לפעול כדי להשיג את מטרותיי. כלומר, ברגע שקיבלתם את המייל ו-"בוער" לכם לענות, בדקו אם בכך שתענו את מה שממש בא לכם לענות, תהיו על נתיב המטרה שלכם – נתיב ה-Win שלכם. אם התשובה שאתם נותנים לעצמכם היא 'כן', "לכו על זה" ואם התשובה היא 'לא' (וברוב המקרים היא תהיה אכן תהיה שלילית) אז ה- I הפך למרסן של האגו, הוא מדרבן אתכם להתנהל בצורה חכמה יותר.
ה-I Win מוסיף רציונל למשוואת האגו ובכך שם את האגו בקונטקסט – רותם את האנרגיה האדירה שיש באגו כדי להתקדם.
בהקשר של ה"להחזיר", היכולת להתמקד במטרות, שמעצם מהותן הן מכוונות עתיד, מסייע לחלץ את מנהל הפרויקט מלולאת העבר ולמקד אותו במטרותיו. מהבחינה הזו I Win משמש כמגדלור שמסייע למנהל הפרויקט, בסערת הקונפליקטים לאורך הפרויקט, לנווט את הפרויקט קדימה.
מנהלים רבים שיתפו אותי לאורך השנים שהם מרגישים שהם יותר עסוקים בלכבות שריפות מאשר להוביל ולנהל את האג'נדה שלהם. I Win יכול לתת תשובה לתחושה הזו כי מעצם מהותו – מיקוד במטרות – הוא מעודד לקיחת אחריות ופרואקטיביות.
למה אגו כל כך רגיש "לדחיפה"? באופן פשטני אגו הוא "כרטיס הביקור המנטלי" שלנו – כל הדברים שאנחנו מציגים לראווה. "תסמונת המתחזה" – תחושה שיש פער בין מי שאני באמת לבין "חלון הראווה" שלי ומיד מישהו יגלה שאני לא מי שאני מציג שאני – היא דוגמא למחיר הרגשי שנדרש כדי לתחזק אגו…
מכוון שאדם תופש את עצמו ככרטיס הביקור שלו, כל איום כלפי "כרטיס הביקור" שלי, זהותי, נתפש כאיום ישיר עלי ולכן התגובה היא אוטומטית. "באוטומטית" כוונתי לכך שדפוסים אישיותיים נכנסים לפעולה כך שיהיו כאלה שיתקפו את הצד השני ויהיו אחרים, כמו סבתי הפולניה עליה השלום, "שישבה לבד בחושך". ההתקפה או הקורבנות הן תגובות שונות לאותו מקור – אגו "שנדחף" ודוחף בחזרה.