"אוניה שעוגנת בנמל בטוחה מכל רע. לא לשם כך היא נבנתה" ~ ג'ון א. שדי
בשני הפוסטים הקודמים הסברתי איך האגו שלנו יכול להפוך להיות משאב מקדם ברגע שנוסיף לו רציונל – נשאל את עצמנו האם מה שאנחנו עומדים לעשות יקדם אותנו אל עבר מטרותינו – באמצעות מודל ה-I Win. מכוון שהתשובה לשאלה הזו תהיה לרוב 'לא', הפך ה-'I' – האגו – לגורם שמעודד אותנו לפעול אחרת. 'לפעול אחרת' יהיה, ברוב המקרים, לפנות לצד השני ולשוחח עימו לפי עקרונות של תקשורת מקדמת.
ה-I Win "מגן" על מנהל הפרויקט שמרגיש צורך להחזיר כאשר הוא "נדחף" על-ידי בעל עניין בפרויקט או כאשר, כמו כל אחת ואחד מאיתנו, נשטף בצורך לצאת צודק ולהוכיח שהצד השני טועה. "מגן" מהבחינה הזו שהוא ממקד את מנהל הפרויקט במטרותיו – שמעצם מהותן צופות פני עתיד – וכך מונע ממנו להיגרר לדינמיקת אגו הרסנית של מי צודק ומי התחיל ובגלל מי הפרויקט לא על הגאנט…
היכולת להתאפס על עצמנו באמצעות חשיבה תכליתית – איי-ויינית היא השלב הראשון ביכולת של מנהל פרויקט לנהל בהצלחה קונפליקטים עם בעלי עניין. השלב השני הוא להעלות את הצד השני על נתיב ה-I Win שלו, כלומר, לשוחח עם הצד השני באופן כזה שיגדל לו סימן שאלה מעל הראש והוא, ממש כמוכם, יבין שפעולה מתוך האגו שלו, לא מקדמת אותו.
איך עושים את זה – איך גורמים לצד השני לחשוב במושגי I Win?
פשוט מאוד: מנהלים את השיחה במוד של 'אהבל'.
מוד 'אהבל' הוא מוד שבו אתם מאפסנים את הרציונל שלכם ומפנים מקום לנקודת המבט של הצד השני. שם קצת יותר מוכר למוד 'אהבל' הוא 'הקשבה'. זוכרים שאמרנו שהאגו מאוד רגיש לכל "דחיפה" – כל נקודת מבט ששונה מזו של בעליו? ולכן, ברגע שתשמשו ברציונל שלכם כדי להסביר לצד השני למה הוא טועה/צריך לעשות דברים אחרת/כל דבר שאתם חושבים שנכון שיעשה הוא יחווה זאת כדחיפה, יתנגד, ורק יחבק את הרציונל שלו חזק יותר.
כלומר בשלב השיחה, המיקוד שלכם חייב להיות בנקודת המבט של הצד השני – לא במה שאתם חושבים, לא בפתרון שלכם, לא במה שקרה אלא בדבר אחד ויחיד – נקודת המבט של הצד השני. התפקיד שלכם בשלב השיחה היא ליצור בהירות לצד השני – לעזור לו להבין מה הוא רוצה להשיג.
במילים פשוטות: הידע, הניסיון וכל דבר הדברים הנפלאים שעוזרים לכם לפתור בעיות מקצועיות, לא רק שלא יעזרו לכם לפתור את הקונפליקט עם הצד השני אלא אף יצרו את הקונפליקט הזה מלכתחילה ויסלימו אותו.
כדי לנהל את השיחה נדרש מנהל פרויקט למיומנות של "סובלנות לעמימות" – יכולת לנהל דיאלוג אמיתי מבלי לדעת לאן יוביל אותו השיח… שניה, "לא לדעת"… ייאיקס… בדיוק!
לצד יכולת של "סובלנות לעמימות" נדרשות גם יכולת תקשורת מתירות-קונפליקט. זה אולי נשמע מסובך אך האמת שיש "מפתח מאסטר" שמורכב משלושה כלי תקשורת שמאפשר לכל מנהל פרויקט להתיר כל בעיה מול כל בעל עניין (כשבבעל עניין, אני כולל גם את בן/בת הזוג, הילדים וחמותכם).
"שניה מה?" תשאלו "יש מפתח מאסטר שיכול לעזור בכל סיטואציה?" כך בדיוק! מפתח שמורכב מהיכולת להיות "אהבל" + "סובלנות לעמימות" + יכולת תקשורת אנליטיות שמסייעות לצד השני להבין את ה-I Win שלו.
לא משנה מה הותק שלכם בניהול פרויקטים, סביר להניח שהבנתם/ן שמנהל פרויקט שאינו מיומן בניהול מערכות יחסים – ולנהל מערכות יחסים פירושו להיות מומחה בניהול אגו – יקלע לסערות. רק שלא כמו הסערות בים, את "סערות האגו" ניתן למנוע.