לפני כמה ימים שלחתי למנהלת שאני מלווה, סרטון יו טיוב של מורפיוס מהסרט "המטריקס".
"הא," ענתה לי אותה מנהלת בשנינות אופנית "בסוף תמיד מגיעים למורפיוס…".
צחקתי ועניתי לה בחזרה "ברור, הרי מאחורי כל אמא פולניה יושב מורפיוס!".
הסרט הראשון בטרילוגיית המטריקס, ועזבו לרגע את הפעלולים המדהימים מצד אחד והמשחק המזעזע של קייאנו ריבס מצד שני, הוא אלגוריה גאונית על הכלא התודעתי – המטריקס – שכולנו חיים בו. אם לא ראיתם, רוצו לראות!
מורפיוס (לורנס פישבורן המצוין) הוא מי שמוציא את ניאו (קייאנו ריבס) מ"הסיפור" אל "העולם האמיתי" – מהאופן בו ניאו תופש את המציאות להבנה שהדברים, אפעס קצת שונים מכפי שהוא חושב שהם.
תכלס, הנושא של "יציאה מכלא תודעתי" הוא נושא חם משחר ההיסטוריה. החל ממשל המערה של אפלטון לפני 2500 שנה וכלה בימינו עם הסטיקרים של "אין עוד מלבדו" שנעים על מכוניות סובארו בכבישי השומרון.
ומה הקשר שלי לאימהות פולניות ולמטריקס?
מעבר לביוגרפיה האישית שמערבת אמא פולניה, אני עוסק בקונפליקטים שהם אחד המקומות שאנחנו נגררים למעמקי המטריקס וגם, כמו שהם מהווים את שער הכניסה למחילת הארנב, הם גם שער היציאה ממנו.
כאן חשוב להבהיר שאני מדבר על קונפליקטים, אני לא מתכון להתנגשויות הגדולות שקורות לנו אחת לכמה שנים אלא להתנגשויות הקטנות היומיומיות – "הקונפליקטושים" – שיש לכל אחד ואחת מאיתנו עם קולגות בעבודה, המנהלים שלנו, בני בנות הזוג והילדים.
באותן התנגשויות יומיומיות הצד השני אומר או עושה משהו – אנחנו מגיבים – הצד השני מגיב לתגובה שלנו וכך הלאה עוד ועוד עד התקיעות/פיצוץ הבלתי נמנעים. כל אחד מהצדדים עסוק כל כך בלהגיב לצד השני עד שאנחנו "נכלאים מחוץ לעצמנו" מבלי לשים לב. ב"נכלאים מחוץ לעצמנו" כוונתי לכך שאין לנו היכולת לעצור לשנייה ולבדוק האם ההתנהלות שלנו "בחוץ" מקדמת אותנו (כשברוב המקרים היא כל כך לא מקדמת…). חוסר היכולת הזו – ההתרכזות "בחוץ" – היא המטריקס.
והאמא הפולניה, איך היא קשורה לסיפור? אז זהו שהאמא הפולניה היא המקור לסיפור. הדברים שמקפיצים אותנו במה שהצד השני אומר או עושה ו/או הצורך שלנו לומר או לעשות משהו לצד השני הם תוצר של התפישה שלנו את המציאות. התפישה הזו ניזונה מהאישיות שלנו – או ליתר דיוק מהשריטות שהותירה בנו "האמא הפולנייה" שלנו (שהגיעה באותה מידה מורשה, מרקש או טריפולי).
אדם שמבין שההתנהלות שלו בקונפליקט היא בראש ובראשונה תוצר של "האמא הפולנייה" הפרטית שלו, יכול למקד את תשומת הלב שלו לא בהתנהלות של הצד השני, אלא בניהול התגובות שלו להתנהלות של הצד השני. בכך, יצליח אותו אדם שלא "להיכלא מחוץ לעצמו" או במילים אחרת לפגוש את מורפיוס מחוץ למטריקס.